זינוק במחירי הנחושת ב-LME: דרמה של "סחיטה קצרה" בבימויה של משחקי מלאי ובהלה של מדיניות

העברת מלאי:"המלכודת הקצרה" של LME ו"בועת הפרמיה" של COMEX, מלאי הנחושת של LME, צנחו ל-138,000 טון, ירידה של חצי מתחילת השנה. על פני השטח, זוהי עדות מוצקה להיצע מצומצם. אך מאחורי הנתונים מתרחשת "נדידת מלאי" טרנס-אטלנטית: מלאי הנחושת של COMEX זינקו ב-90% בתוך חודשיים, בעוד שמניות LME המשיכו לזרום החוצה. אנומליה זו חושפת עובדה מרכזית - השוק יוצר באופן מלאכותי מחסור אזורי. סוחרים העבירו נחושת ממחסני LME לארצות הברית בגלל עמדתו הנוקשה של ממשל טראמפ בנוגע למכסים על מתכות. הפרמיה הנוכחית של חוזים עתידיים על נחושת של COMEX לעומת נחושת של LME היא עד 1,321 דולר לטון. הפרש מחירים קיצוני זה הוא למעשה תוצר של "ארביטראז' מכסים": ספקולנטים מהמרים שארצות הברית עשויה להטיל מכסים על יבוא נחושת בעתיד, ולשלוח מתכת לארצות הברית מראש כדי לנעול את הפרמיה. מבצע זה זהה לחלוטין לתקרית "ניקל צינגשאן" בשנת 2021. באותה תקופה, מלאי הניקל של LME נמחקו במידה רבה ונשלחו למחסנים באסיה, מה שגרם ישירות למחסור אפי. כיום, שיעור התקבולים המבוטלים במחסן LME עדיין גבוה, ועומד על 43%, מה שאומר שיותר נחושת מסופקת מהמחסן. ברגע שנחושת זו תזרום למחסן COMEX, מה שנקרא "מחסור באספקה" יקרוס באופן מיידי.

פאניקת מדיניות: כיצד "מקל המכס" של טראמפ מעוות את השוק?

המהלך של טראמפ להעלות את מכסי האלומיניום והפלדה ל-50% הפך לפתיל שהצית את הפאניקה במחירי הנחושת. למרות שנחושת טרם נכללה ברשימת המכסים, השוק החל "לחזור" על התרחיש הגרוע ביותר. התנהגות קניית הפאניקה הזו הפכה את המדיניות לנבואה המגשימה את עצמה. הסתירה העמוקה יותר היא שארצות הברית פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה את עלות ההפרעה ליבוא הנחושת. כאחת מצרכניות הנחושת הגדולות בעולם, ארצות הברית צריכה לייבא 3 מיליון טון של נחושת מזוקקת מדי שנה, בעוד שהייצור המקומי שלה הוא רק מיליון טון. אם יוטלו מכסים על נחושת, תעשיות במורד הזרם כמו רכב וחשמל ישלמו בסופו של דבר את החשבון. מדיניות "ירי לעצמו ברגל" הזו היא למעשה רק קלף מיקוח למשחקים פוליטיים, אך היא מתפרשת על ידי השוק כשלילי מהותי.

שיבוש אספקה: האם השעיית הייצור ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא "ברבור שחור" או "נמר נייר"?

ההשעיה הקצרה של הייצור במכרה הנחושת קקולה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו הוגזמה על ידי שוורים כדוגמה למשבר אספקה. עם זאת, יש לציין כי תפוקת המכרה בשנת 2023 תהווה רק 0.6% מסך הייצור העולמי, וחברת Ivanhoe Mines הודיעה כי תחזור לייצור החודש. בהשוואה לאירועים פתאומיים, מה שראוי יותר לערנות הוא צוואר הבקבוק הארוך באספקה: רמת הנחושת העולמית ממשיכה לרדת, ומחזור הפיתוח של פרויקטים חדשים הוא ארוך עד 7-10 שנים. זהו ההיגיון לטווח הבינוני והארוך התומך במחירי הנחושת. עם זאת, השוק הנוכחי נפל לחוסר התאמה בין "ספקולציות לטווח קצר" ל"ערך לטווח ארוך". קרנות ספקולטיביות משתמשות בכל הפרעה בצד ההיצע כדי ליצור פאניקה, אך מתעלמות ממשתנה מרכזי - המלאי הנסתר של סין. על פי הערכות CRU, מלאי אזורי האג"ח והערוץ הבלתי פורמלי של סין עשוי לעלות על מיליון טון, וחלק זה של ה"זרם התת-קרקעי" עשוי להפוך ל"שסתום בטיחות" לייצוב המחירים בכל עת.

מחירי הנחושת: הליכה על חבל דק בין לחיצה קצרה לקריסה

מבחינה טכנית, לאחר שמחירי הנחושת פרצו את רמות ההתנגדות המרכזיות, משקיעי מגמה כמו קרנות CTA האיצו את כניסתם, ויצרו לולאת משוב חיובית של "עלייה-עצירה קצרה-עלייה נוספת". עם זאת, עלייה זו המבוססת על מסחר במומנטום מסתיימת לעתים קרובות ב"היפוך בצורת V". לאחר שציפיות התעריפים נכשלות או שמשחק העברת המלאי מסתיים, מחירי הנחושת עשויים להתמודד עם תיקון חד. עבור התעשייה, סביבת הפרמיות הגבוהות הנוכחית מעוותת את מנגנון התמחור: הנחת הספוט של LME לנחושת לחודש מרץ התרחבה, ומשקפת קנייה פיזית חלשה; בעוד ששוק ה-COMEX נשלט על ידי קרנות ספקולטיביות, והמחירים מעוותים באופן חמור. מבנה שוק מפוצל זה ישולם בסופו של דבר על ידי הצרכנים הסופיים - כל התעשיות המסתמכות על נחושת, מרכבים חשמליים ועד מרכזי נתונים, יהיו תחת לחץ עלויות.

סיכום: היזהרו מ"קרנבל המתכת" ללא תמיכה של היצע וביקוש

בתוך תשואות מחירי הנחושת שחצו את רף טריליון הדולר, עלינו לחשוב ברוגע רב יותר: כאשר עליות מחירים מנותקות מהביקוש האמיתי וכאשר משחקי מלאי מחליפים את ההיגיון התעשייתי, סוג זה של "שגשוג" נועד להיות מגדל שנבנה על חול. מקל המכסים של טראמפ אולי יוכל למנף מחירים לטווח קצר, אך מה שקובע באמת את גורל מחירי הנחושת הוא עדיין הדופק של תעשיית הייצור העולמית. במשחק הזה בין הון לגופים, חשוב יותר להישאר פיכחים מאשר לרדוף אחרי בועות.